פרשת

דברים

וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו  ניתן לבאר כוונת התורה בפסוק זה על פי השיטה שיש אֵם למִקְרָא, דהיינו שאנו קוראים זה את המילה שָׁמֹעַ בוו מלאה כמו ששומעים ובאה התורה לרמוז לנו כלומר שמו עין כאילו ניכתב שִמו את העין שלכם בין אחיכם דהיינו אל תשימו עין על הנתבע שהוא מסכן עני, ואז תרחמו עליו, כי אולי הוא באמת אשם, או על התובע שהוא עשיר וישר ואדם מכובד,שאז כאשר הם רואים שהשופט נוטה לאחד הצדדים נסתמים טענותיו, אלא תשימו עין את עינכם בניהם לא על זה ולא על זה .

ביאור שני ע"פ הנאמר במשנה באבות [פרק א] וכשיהיו בעלי דינים עומדים לפניך יהיו בעיניך כרשעים וכשנפטרים מלפניך יהיו בעיניך כזכאים כשקבלו עליהם את הדין: ודבר זה נרמז בתוארים של כל אחד השופט יכניס את האות העין בתוך המילה של כל אחד ויראה בעיניו את התובע תועב ,והנתבע יהיה נתעב. וזה שאמר הפסוק שימו עין את האות ואז לא הנתבע יֵרַאֵה בעיניו כצדיק ולא התובע, אלא שניהם שווים ועל ידי כך תוכלו לקיים ושפטם צדק . 

ויש להוסיף בהקשר לזה מעשה המובא בספר ענף עץ אבות על הגאון רבי זאב וולף בעל ספר המראות הצוואות שבהשפעתם של שני עשירים נבחר הרב לכהן בעיר ושמם היה ר' זימל אפשטיין.  ור' קופל אלפרין. ובניהם היו קשרי מסחר והנה פ"א פרצה מחלוקת על איזה עסקה שהייתה בניהם,וביקשו מהרב לבוא לדין תורה לפניו קבע להם מועד. והנה מגיעים לבית הדין ככה בהרגשה טובה ולפתע נכנס הרב מכוסה בטלית והתיישב על מקומו לא הביט בפניהם לא אמר להם שלום עליכם כמנהגו, אלא מיד פנה אליהם זימל וקופל מי מדבר ראשון לא ר' זימל מיד נסתמו טענותיהם והגיעו לפשרה. אמר להם א"כ אתם מקבלים את הדין השיבו כן, מיד הוריד את הטלית בא לפניהם לחץ את ידם בחמימות ואמר להם, ברוך הבא ר' זימל, ברוך הבא ר' קופל, וצוה לשמש להביא כיבוד, שאלו מה השתנה עכשיו שקבלת אותנו כך לא כמקודם, ענה להם כך מצוה המשנה במסכת אבות וכשיהיו בעלי דינים עומדים לפניך יהיו בעיניך כרשעים וכשנפטרים מלפניך יהיו בעיניך כזכאים כשקבלו עליהם את הדין . וי"ר שהתקיים בימנו השיבה שופטינו כבראשונה  .   

הלכות ברכת הגומל

[א] ארבעה צריכים להודות. יורדי הים כשעלו ממנה, והולכי מדברות כשיגיעו לישוב, ומי שהיה חולה ונתרפא, ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא, ונרמזו בפסוק וכל החיי"ם  יודוך סלה. "חולה" "יסורים" "ים" "מדבר".

[ב] הברכה שתיקנו היא ברכת הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב. והמנהג שרק מגיל מצוות מברכים אותה.

[ג] מי שהיה חולה כגון ששכב יום אחד במיטה מחמת חוליו כבר צריך לברך , וכן יולדת שתבריא תברך.

[ד] הטס במטוס או הפליג בים הפתוח. או נסע מעיר לעיר שעור של 72 דקות נסיעה. ואם נסע בכביש מסוכן שיש שם סכנת מחבלים כל שעבר בכביש זה ויצא בשלום מברך .

[ה] אדם שהוכנס לכלא למשך של שלשה ימים אף שלא הייתה נשקפת סכנה לחייו שיצא מברך.

[ו]  אבל אם  ניצל מפגיעת רכב וכדומה אינו מברך ברכה זאת .

שבת שלום ומבורך

פרשת בלק

משבח בלעם הרשע את עם ישראל מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל: רש"י מפרש שראה בלעם מעלת עם ישראל כמה שהם צנועים שאין פתחיהם מכוונין זה כנגד זה, שלא יציץ לתוך אהל חברו. דבר נוסף דורשת הגמ' במסכת שבת דף קיח ע"ב אמר רבי יוסי מימי לא קראתי לאשתי אשתי אלא ביתי.

ראשית יש להבין מה היא מעלה שיחסה בלעם לעם ישראל שאם הפתחים נמצאים זה כנגד זה, שהרי מבחינה אנושית פשוטה בלי קשר ליהדות אין לאף אחד רשות להציץ בבית חברו, א"כ מה היה כל כך מיוחד בזה שהעמידו את פתחיהם לא מכוונים זה כנגד זה. שנית מה הקשר בין האישה לבית או לאהל.באמת מצאנו בכמה מקומות הוזכרה באשה בהקשר לאוהל, כאשר באו המלאכים לאברהם שאלו היכן שרה אשתו ענה להם הנה באוהל. וכן אצל יעל שהרגה את סיסרא נאמר עליה מנשים באוהל תבורך. והטעם כיון שאוהל מסמל בעקיפין את האישה כיון שאוהל מטרתו לשמור על הצניעות בפרטיו האישיים של האדם וצניעות כך האישה שהיא דומה לאוהל נתברכה במידת הצניעות הפנימית .

והרעיון שמסתתר אחרי ההנהגה שלא היו פתחיהם מכוונים זה כנגד זה להורות נישואין יהודיים בכוחם למלא את סיפוק האדם עד שלא נותר לאדם להיות חומד את אשת רעהו וכל אשר לרעהו חיי נישואין באורח יהודי מסוגלים לגלות באשתו את כל האושר אשר אליו יכול לקוות אבל כשם שהצלחה בעסק תלויה בהשקעה שמשקיעים כך בחיי הנישואין יש לשאוף לשיפור ולא להמתין שההצלחה תבוא מאליה.

וזה גם רמוז בפסוק שהתחיל באוהל מה טובו אוהלך וסיים במשכנות ללמדנו שתחילת הנישואין שבני הזוג באים מבתים שונים הם בבחינת אוהל שניתן לפרקו בקלות יחסי. אבל אם יתמיד בבנין נישואיו יזכה למשכנותיך ישראל שזה בנין קבע שלא יהיה ניתן לפרקו בקלות. בכל אדם וקל וחומר באשתו תמיד יש להתמקד בנקודות החיוביות שיש בה, וכן בילדיך ולא להתעסק בחסרונותיהם אלא להיפך לחזק את מעלותיהם ובכך יצליחו .

דבר נוסף הגמרא בסנהדרינן דורשת  על פסוק זה מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל. אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. ובהקשר לכך מסופר שפעם נשאל הנציב מוולוזין שהיה גר מתחת לישיבה כיצד יכול להירדם שהרי בישיבה למדו הבחורים במשך 24 שעות רצוף ענה לשואל אילו היה לך מפעל שמייצר מטבעות זהב האם רעש המכונות היה מפריע לך להפך מסתבר שכאשר היה משתרר שקט מיד הייתי מתעורר זהו כוח התורה.ולפעמים ישנם אנשים שמתנגדים שיבנה בית הכנסת סמוך לביתם שמא הרעש מפריע. הרי כל מקום שיש תורה ותפילה הוא מוגן מכל צרה ...

[א] האוכל בין בשר עוף ובין בקר צריך להמתין שש שעות מסיום אכילתו כדי שיוכל לאכול מאכלי חלב.

[ב] ילד או ילדה שעדין לא הגיעו לכלל מצוות גם להם יש להמתין. מכל מקום במקום הצורך שצריכים לאכול ארוחה יש להקל להם בהפסק של שעה בין בשר לחלב.אבל לא לצורך ממתקים.

[ג] חולה אף שין בו סכנה גם יכול להקל אחרי שעה.

[ד] חיילים בצבא שמוגשת להם ארוחה חלבית קודם שעברו שש שעות מסיום ארוחת הצהרים, יכולים להקל כל שעברו חמש וחצי שעות כיון ששוב לא יהיה להם מה לאכול.

[ה] אולם לאחר אכילת מאכלי חלב אינו צריך מן הדין להמתין אלא יכול מיד לאכול בשר, רק שיקנח ידיו וישטוף פיו. והמחמיר להמתין כחצי שעה תבוא עליו הברכה שכך מפורש בזוהר הקדוש .            

 (א) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (ב) שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם: נאמר במדרש רבה [פרשה טז] שלח לך אנשים אמר ר' אחא הגדול פתח (ישעיה מ') יבש חציר נבל ציץ ודבר אלהינו יקום לעולם . בכדי להבין עומק דרשת חז"ל במדרש בזה מקדים הבן איש חי  מעשה באדם אחד שנכנס לעשות עברה בסתר ונפלה עליו תקרת הבית וכאשר פינו את ההריסות גילו אותו והבינו מדוע נענש בעונש זה , וכאשר הוליכו לקברו פתח רב העיר את הספדו עליו בפסוק בתהלים [פרק ט] נוֹדַע ה' מִשְׁפָּט עָשָׂה בְּפֹעַל כַּפָּיו נוֹקֵשׁ רָשָׁע הִגָּיוֹן סֶלָה: יָשׁוּבוּ רְשָׁעִים לִשְׁאוֹלָה כָּל גּוֹיִם שְׁכֵחֵי אֱלֹהִים: והסביר הרב מתי נודע ה' משפט עשה, מתי שבפועל כפיו נוקש רשע, בנפילת התיקרה, ואז ע"י מעשה זה יהיה הגיון סלה אצל בני אדם, שיספרו מעשה זה לדורי דורות ויתעוררו לחזור בתשובה,אבל מתי שרשעים ישובו לשאולה כדרך העולם אז כל גוים שכחי אלוקים, פרוש שאין העולם חוזר בתשובה שרואה שרשעים מתים כדרך העולם ולא נענשים על מעשיהם הרעים, ואף כאן אמר הרב בהספידו ע"י מיתת אדם זה שראו כולם את יד ה' ועונשיו חזרו כולם בתשובה והתכפר לו העון.

והנה ידוע שחציר הוא גבוה מעל הארץ והציץ הוא נמוך, ולכן החציר שגבוה שולטת בו השמש ומתייבש אבל הציץ הוא נמוך מאוד ואם הוא מתייבש הדבר מעורר תמיה,לכן מיתה רגילה נמשלת לחציר שיבש ומיתה שאינה כדרך העולם נמשלת לציץ היבש, והנה המרגלים מיתתם הייתה משונה שלשונן נשתרבבה עד לטבורם ותולעים היו יוצאים מטבורם ועולים דרך לשונן לפיהם,והדבר תמוה מאוד כיצד בזמן כה מועט כבר התליעו אלא לרמוז לנו שיש כאן מיתה משונה  ולכן נסמכה פרשת המרגלים לקורח ששניהם מתו מיתה משונה כיון שאף המרגלים כחטאו של קורח שהכיחשו נבואת משה לכן היה צריך להמיתם מיתה משונה שיראו העם שמשה אמת ותורתו אמת

מצוה להדליק בכל בית בערב שבת נרות לכבוד שבת . והטעם למצוה זאת משני סיבות . אחת היא משום שלום בית שכאשר יגיע לביתו בלילה לאחר התפילה לא יכשל באבן או מדרגה . ושנית משום עונג שבת שידוע שאדם שאינו רואה את מאכלו אינו שבע .

[ב] ומצוה זאת מוטלת על האישה ושייכת לה . ומ"מ על הבעל המצוה להכין את הנרות להדלקה .

[ג] מעיקר הדין כל הנרות המצוים בימינו כשרים. אולם מצוה מן המובחר להדליק בשמן זית.

[ד] שעת ההדלקה היא בכ20 דקות לפני שקיעת השמש. והיא הצפירה השניה. אולם אישה שמקדימה להדליק עד חצי שעה לפני שקיעת השמש אינה חייבת לקבל עליה שבת, אבל במקדימה יותר מחצי שעה . חייבת לקבל עליה שבת לאחר ההדלקה .

פרשת חוקת

(יד) זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל כָּל הַבָּא אֶל הָאֹהֶל וְכָל אֲשֶׁר בָּאֹהֶל יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים: על פסוק זה דרשו  חז"ל במסכת ברכות שאין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה. ולכאורה הלא נאמר אלא המצוות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. ולא שימות בהם, להסביר זאת נקדים מעשה אדם אחד שהיה  מנהל  חנות  גדולה ,עם  אישתו והנה  הרגיש  אדם זה  שמתחילים  לשלוח  לו משמים "התראות  לפני  נתוק"  שערותיו הלבינו זקנה קפצה עליו ,מה  עשה  למחרת לא חזר מיד לאחר התפילה לחנות  אלא  ישב אחר  התפילה למד חק  לישראל  ,ובא  בשעה 10  לחנות ואשתו רותחת  איפוא אתה יש לי  לחץ וכו' ,שתק  ולא אמר כלום ,(כאשר  האישה  צועקת צריך לשתוק ,עד יעבור  זעם ,כמו  המסופר על  אשתו  של  אריסטו  שצעקה  הרבה ולא  ענה לה  ולבסוף  הלכה  והביאה  דלי  מים ושפכה על  ראשו  אמר  לה  ידעתי ,אמרה לו  איך ידעת שאשפוך  עליך מים ,ענה  לה  תמיד  אחרי  הרעמים ,יורד גשם) ולמחרת  עשה כמעשהו בראשונה ,אבל  אשתו  עקבה  אחריו והנה  מעזרת  הנשים היא רואה  אותו יושב ולומד, חיכתה לו כאשר חזר ,ואז  התחילה זועקת ,ענה לה בעלה  תגידי  לי אשתי  היקרה  אילו  הייתי  מת  יכולת לעשות משהו ,הייתי מסתדרת לבד ,לכן תחשבי בכל  שאני משעה  7 עד  שעה  10 מת ובשעה 10 הייתה  לי  תחיית המתים ,וזה  שאומר הפסוק  אדם  כי  ימות באוהל ,שאין דברי תורה  מתקיימים  אלא  במי  שממית עצמו עליהם.לכן אמרו שוב יום אחד לפני מיתתך שכל יום צריך לראותו כאילו הוא היום האחרון בחייו וכך יוכל לנצלו כראוי לתורה ומצוות . 

הלכות ברכת המזון

[א] מצווה מהתורה לברך לאחר אכילת לחם שנאמר ואכלת ושבעת וברכת את ה' .

[ב] גם הנשים חייבות בברכת המזון .

[ג] שעור הלחם שכבר מחייב בברכה הוא כ30 גרם כפרוסת לחם אחת .

[ד] צריך לברך במקום שאכל, אולם אם יצא ושכח לברך יברך במקום שנזכר.

[ה] עד מתי יכול לברך הדבר תלוי בשיעור אכילתו. אם אכל רק 30 גרם לחם ומעט ליפתן יכול עד 72 גקות מסיום אכילתו , ואם אכל כדי שביעה עד שיחזור להיות רעב, או עד 6 שעות .

[ו] אכל כדי שביעה והסתפק אם בירך חוזר ומברך מספק מ"מ את ברכת הטוב והמטיב לא יברך .